<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך אבא יוסי בן קיטונתא</h1>
<h2>דף מט.</h2>
גרסינן בסוף מסכת סוטה [מ"ט ע"א] משמת אבא יוסי בן קיטונתא בטלו חסידים. ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קיטונתא והלא יוסי בן יהודה שמו שהיה מקטני חסידים. דהכי גרסינן בירושלמי דהמניח את הכד אההיא שנים שהיו מהלכין [ב"ק פ"ג ה"ז] דקתני סיפא ואם היה רץ חייב. ובגמרא רבי יוסי הבבלי אומר היה רץ ברשות הרבים והזיק חייב מפני ששינה [המנהג] פיטורו היה ערב שבת עם חשיכה. ומסיק הירושלמי אמרין, הוא יוסי הבבלי, הוא יוסי בן יהודה, הוא יוסי קטנתן, שהיה קטנן של חסידים. ובערבי פסחים [פסחים קי"ג ע"ב] תנא הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסי הבבלי, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן מהללאל, הוא איסי בן גמליאל. ומה שמו איסי בן עקביא שמו. הרי כמה שמות היו לו. ועיקר שמו אסי בן עקביא שמו ושם אביו. ויש לומר מה שנקרא בן גמליאל ובן יהודה, שמא ממשפחת נשיאי יהודה היה ומבני יהודה. וגור אריה [נקרא] על שם חכמתו. וכן מהללאל על שם "ואיש לפי מהללו" שהיה תלמידם של חסידים וחביבין עליו דברי תורה כדאיתא בהקומץ רבה [מנחות י"ח ע"א]. וכמו שכתבתי בסדר איסי. ומבבל היה ממקום [ששמו הוצל]. ובית הכנסת של אותה העיר שכינה מצויה. כמו שכתבתי בסדר רב אחא דמן הוצל. וגם חסידי עולם של ל"ו צדיקים [היו] שם, כדאיתא בפרק גיד הנשה דרובא משתכחי בבי כנישתא דהוצל. ולכך נקרא איש הוצל שהיתה כל בבל (ניכרת) [נקראת] על שמו והמקום שהיה קבוע שם. שהרי האדם הגדול בתורה ובמעשים הוא מכבד את מקומו. ועלה לארץ ישראל, ושימש לפני חכמים, לפני רבי אלעזר בן שמוע וחביריו. כמו שכתבתי בסדר איסי. והעלו שמו על שם חכמתו כדאיתא בפרק כל הגט. וזקן גדול היה.
ואדאתן עלה מהא [ב"ק ל"ב ע"א], שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצים פטורים ונראה לי אני הסודר דהשתא קס"ד דיש רשות לאדם לרוץ ברשות הרבים, שכן דרך זריזים או שוכחים שום [דבר] שממהרים לשוב. ולקול פסיעות אדם יכול להבחין או לעיוני, הילכך אפי' אחד רץ ואחד מהלך פטור. וכששניהם רצין ס"ד השתא דאיכא לאזדהורי חד לחבריה דמהלך יכול להזהר ומיבעיא להזהר, ומיבעי לאיסתלוקי נפשיה מהיזק, וכי לא נזהר פטור הרץ. אבל שניהם רצין אימא לחייבו כמו שכתבתי, קמ"ל דפטור. דכיון דלשניהם רשות פטורין. ובגמרא מתניתין דלא כאיסי דתניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משנה. ונראה דאם שניהם רצין והזיקו זה את זה משלמין במותר. כדתנן [שם ל"ג ע"א] אדם באדם משלמין במותר נזק שלם.
ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שהוא רץ ברשות, כדמפרש לקמן מאי רשות. וא"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה. ומסקינן מי א"ר יוחנן הכי והא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן רץ פטור. ושנינן רבי יוחנן דפסק הלכה כאיסי קמ"ל דמסתמיה דמתניתין כותיה וקא דייק משנה יתירה. ומוקי למתניתין בערב שבת בין השמשות משום הכי פטור. דקתני או שהיו שניהם רצים פטורים השתא אחד רץ ואחד מהלך פטור הרץ, אע"ג כדקא סלקא דעתין דמשנה רץ במהלך פטור. שניהם רצין דקיימא לן כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור דהכי נמי פטור. ומאי אשמועינן משנה יתירא. אלא על כרחין מתניתין כאיסי. ופשיטא דרבנן פליגי עליה מדקתני ומודה איסי בערב שבת בין השמשות. למאן מודה אי לאו דשמעיה לבר פלוגתיה דפטר דלא חשיב לרץ משנה. ואמר איהו בחול משונה אבל לא בערב שבת. ודוקא בין השמשות מקמי הכי הוי רץ משנה.
והכי תניא בהדיא בפ"ב (דכתובות) בתוספתא דבבא קמא [פ"ב ה"ט] שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים או שניהם רצין אחד רץ ואחד מהלך או שניהם מהלכים שניהם ממשמשין ובאים. נראה הפירוש כגון בקרן זוית, והזיקו זה את זה שניהם פטורים, שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך איסי הבבלי אומר הרץ חייב ומודה איסי הבבלי שאם היה ערב שבת עם חשיכה שהוא פטור. ולא מסיק התם "מפני שרץ ברשות". מיהו גמרא דידן מסיק. ונראה אע"ג דא"ר יוחנן הלכה כאיסי ומוקי מתניתין כותיה ופטר רץ בין השמשות מפני שרץ ברשות מצוה, אפילו הכי פליג ארבי יהודה דאמר [ב"ק ס"ב ע"ב] בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה. דסבר איסי התם מיבעיא לאנוחיה למעלה מגמל ורוכבו, אבל כל ישראל זריזין לתענוגי שבת ולכבוד מקדשו ברוך הוא. (גמרא נפסק חוט השדרה).
